רצון ואח' נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

תביעה לשיפוי התובעים בגין נזקים אשר אירעו לרכבם כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 27/4/10.

לטענת התובעים במועד הנקוב, נהג התובע 2 ברכבה של התובעת 1 בכביש 4 . בסמוך למחלף יבנה, נסע התובע 2 בנתיב הימני וביקש לעקוף רכב, משכך, הוא אותת והחל לסטות לשמאל אלא שרכב הנתבע 2 ,אשר נסע בנתיב השמאלי, האיץ ואותת לו באורות רכבו. משכך, לטענת התובע 2, הוא חזר לנתיב הימני. לטענת התובע, לאחר שהמשיך הנתבע 2 בנסיעה, הוא עקף את הרכב אשר היה לפניו ואולם, עת הגיע לרכבו של הנתבע 2, לא איפשר לו הנתבע 2 לעקוף את רכבו וסטה מנתיב לנתיב באופן שחסם את דרכו. זאת ועוד, לטענת התובעים משהחל לבסוף התובע 2 בעקיפת רכבו של הנתבע 2 ובעודו בנתיב השמאלי, סטה לפתע הנתבע 2 לכיוון רכבו וניגח אותו בתחילה במרכז הרכב ולאחר מכן, שוב באיזור הגלגל באופן שהסיט את רכבו לעבר שול הדרך. לטענת התובעים, הנתבע 2 המשיך בנסיעה ולא עצר ומשכך, דלק אחריו התובע 2 ואותת לו לעצור. לבסוף עצר הנתבע 2 במרכז הנתיב , התובע 2 עצר בשול מימין ואולם, הנתבע 2 לא ירד מרכבו ולאחר מכן, המשיך בנסיעה. לטענת התובעים, התובע 2 המשיך בנסיעה אחריו , תוך שהוא מתקשר למשטרה ולבסוף, משסירב הנתבע 2 לעצור, צילם את רכבו ואותו , המשיך בנסיעתו והגיש כנגד הנתבע 2 תלונה במשטרה. בנסיבות האמורות, לטענת התובעים , האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של הנתבע 2 ומשכך עליו ועל מבטחת רכבו – הנתבעת 1 - לשפותם בגין הנזקים אשר אירעו לרכבם כפועל יוצא מהתאונה.

לטענת הנתבעים, המפגש בין כלי הרכב ארע עת ביצע התובע 2 עקיפה בפראות של הנתבע 2 וזאת, כאשר הוא עולה על שול הכביש משמאל וחוזר לנתיב הנסיעה אגב פגיעה ברכבו של הנתבע 2. לטענת הנתבעים קודם לאירוע האמור כלל לא הבחין הנתבע 2 בתובע. לטענת הנתבעים, הואיל והתובע 2 פעל באלימות מילולית כלפי הנתבע תוך שהוא מטיח בו איומים , מסקנתו של הנתבע היתה שהוא אינו מעוניין להתעסק עם התובע ומשכך, עצר ולא ירד מרכבו ולבסוף נסע מהמקום. בנוסף, לטענת הנתבע 2 הוא הגיש תלונה במשטרה כנגד התובע 2 בגין איומיו. בנסיבות האמורות , לטענת הנתבעים, האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של התובע 2 ומשכך, יש לדחות את תביעת התובעים.

בדיון אשר התקיים בפני העידו התובע 2 והנתבע אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, איש איש לגירסתו . כמו כן, הוצגו בפני תמונות הנזק לרכב התובעים, תדפיס שיחות הטלפון של התובע 2 ממועד התאונה המעיד על שיחות יוצאות למוקד 100, אישור חברת הביטוח של התובעים המעיד על כך שאין להם השתתפות עצמית במקרה של תאונה ותמונות הנתבע ורכבו אשר צולמו על ידי התובע מיד לאחר התאונה.

התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ,את עדויותיהם ואת הראיות בתיק , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לקבל את התביעה ולהלן יפורטו טעמי.

הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובע חובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה".

יחד עם זאת - נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, נקבע במשפט אזרחי נקבע עפ"י "הטיית מאזן ההסתברות". לענין זה נקבע בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589,598 כי:

"דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51% "

דהיינו , דין התביעה להתקבל באם ירימו התובעים את הנטל המוטל עליהם כדי 51%.

מן הכלל אל הפרט –

במקרה המונח בפני מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.

בחינה כאמור מעלה כי מאזן ההסתברויות נוטה לכיוון גרסת התובע ומשכך, דין תביעת התובעים להתקבל.

כך, תמיכה לטענות התובעים ניתן למצוא בתמונות הנזק לרכבם. עיון בתמונות הנזק מעלה כי ברכב התובעים נחזים שני נזקי מעיכה האחד באיזור מרכז הרכב והשני באיזור הגלגל. בין שני הנזקים אין רצף פגיעות ומשכך, יש בהם בכדי לתמוך בגרסת התובעים ולפיה, מדובר בניגוח פעמיים של רכבם על ידי רכב הנתבע 2 ולשלול גרסת הנתבעים ולפיה הנזק נגרם תוך כדי עקיפה שכן לו גרסה זו היתה נכונה כי אז היה מצופה לחזות בנזק מסוג שריטות וברצף בין הנזקים .

זאת ועוד, טענותיהם של התובעים נתמכו הן בתמונות הנתבע ובהן נחזה הנתבע 2 כשהוא מסרב לצאת מרכבו ואף לפתוח את חלון רכבו (בנסיבות אלו לא ברור כיצד חווה הנתבע 2 איומים כטענתו). יתרה מכך, התובעים אף הציגו תדפיס שיחות טלפון של התובע 2 ממנו עולה כי התובע 2 התקשר למשטרה למוקד 100 בזמן אמת ובכך יש בכדי לתמוך גם כן בטענותיהם הנוגעות להתנהלות הנתבע 2

זאת אף זאת, התנהלות הנתבע 2 כפי שהוצגה בפני לאחר האירוע אף היא תמוהה- כך, למרות שלרכב הנתבע נגרם נזק הרי שהנתבע 2 בחר לתקן את רכבו ולא לתבוע את התובע 2 בגין נזקיו. בנוסף, הנתבע 2 טען כי הגיש כנגד התובע 2 תלונה בגין איומים ואולם, אין חולק כי תלונה כאמור הוגשה רק כאשר נקרא הנתבע 2 למשטרה על מנת להיחקר בדבר תלונת התובע 2 הנוגעת להתנהלותו כמתואר. לאמור יש להוסיף כי הנתבע 2 לא הציג בפני בית המשפט כל ראיות הנוגעות לנזק לרכבו ואף במחדלו זה יש בכדי להקים חזקה ראייתית שלילית הפועלת כנגד גרסתו.

לאור האמור הנני קובעת כי התובע הרים את הנטל להוכחת אחריות הנתבע 2 לתאונה ומשכך, האחריות לשפות התובעים בגין נזקיהם מוטלת על הנתבעים ביחד ולחוד.

משקבעתי כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבעים ביחד ולחוד, הרי שעלי לבחון את הנזקים הנטענים על ידי התובעים. לענין זה, תמכו התובעים את נזקיהם בסך של 13,573 ₪ - בחוות דעת שמאית המעידה על שומת הנזק וכן בחשבונית מס המעידה על תיקון הנזק בפועל. כן, תמכו התובעים תשלום שכ"ט לשמאי בסך 928 ₪ באישור סוכנות הביטוח שלו בדבר ביצוע התשלום לשמאי. משכך, הנני קובעת כי התובעים הרימו את הנטל להוכחת הנזקים אשר נגרמו להם.

אשר על כן הנני מקבלת את תביעתם של התובעים . הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובעים ביחד ולחוד סך של 14,501 ₪ וזאת, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ( 18/10/10) ועד למועד התשלום המלא בפועל. כן ישאו הנתבעים בהוצאות התובעים בסך של 300 ₪. התשלומים יבוצעו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו בנוסף בהפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.